אני נזכרת שאמרה לי גברת מחויטת למידי
כאן עובדים קשה
רציתי לומר
את לא מאיימת
כאילו יש יום בחיים שלי
שלא עבדתי בו קשה אני מגחכת לעצמי
אצלי הכל קשה גברת
אצלי הכל בדם יזע ובדמעות
אבל מתוק מדבש
אצלי מרגישים
אם הגעת למחלקה שלי
משהו בך נרדם
ויתעורר לחיים יום אחד
בלי הכנה מוקדמת
אבל שתקתי,
אני מהדרת שתיקה יותר מכל
איזה שבוע מטורף עברתי
שאלה שכבר יש לי תשובה
אבל לא מפסיקה לשאול,
האם
בסוף
עבודה רוחנית משתלמת כחומר?
אני בכל אופן מותשת.
כשאני פוגשת את עצמי לפעמים במראה
אני מופתעת
אני נזכרת שיגאל שאל אותי פעם
אם אני עוברת ליד המראה
ומחמיאה לעצמי
ובכן, לא.
אבל כן גרם לי לחשוב
כמה אני לא אוהבת את עצמי
כמה אני מציגה עצמי לראווה
בחלונות מהודרים
שיוכלו לקנות
כל המרבה במחיר
ורק אני
איני קונה עצמי
אקנה פרחים
אקנה מים
אבל לא אקנה עצמי
לפעמים חשבתם האם הייתם קונים עצמכם?
וככה יש לי סוג של ביצה ותרנגולת
כי אני לא יכולה לאהוב עצמי בלי לתת לעצמי אהבה
ואני לא יכולה לכתוב בלי לתרגל
ואין לי כח לתרגל כי לא יוצא לי טוב
וגם לאהוב לא יוצא לי טוב
לא את עצמי
ולא אחרים
תמיד אמרת לי ללכת לישון
לנסות שוב בבוקר
בסוף החיים הם משחק
ואפשר לעשות ריסטרט מידי יום
משחק אכזרי
אבל משחק
כזה שיש בו גם נצחונות
רגעים נצחיים ששובים את הלב
שאתה רץ בסלון של 2 מטר
מאושר מעולף נרגש מהחיים עצמם
אבל גם הרבה רגעים של זמן שלא עצרתי
או מילים שלא אמרתי
ואם יש רגש שהכי הרבה מזדהים איתו
הוא החרטה
אהובי
היה משאיר לי פתקים
בכל הבית
ותמיד נבהל
כשאמרתי שגר פה
כאילו
אסור לומר את המילים
כאן גרים בת״א
פרויד אמר
שאנחנו נותנים לאנשים בדימיון
הרבה יותר מקום ממה שיש להם במציאות
אבל זה לא היה רק בדימיון
פרויד
היום יצא לי להיזכר
ביום הראשון שפגשתי אותך
זה היה יום יותר גשום מהיום
ולא אמרו שיש סערה, אולי קצת בלב
ולא נתנו לה שם
זכרתי את הגרביים
הן היו מיוחדות
שאלתי את עצמי בלב
ומה אם תהיה שלי
אפילו רק לקצת
נעלמה לי המחשבה הזו בראש מהר
ומאז
זה כל מה שיש לי
אותך
שלי,
קצת
כשהיינו בדרך חזור
המטוס רעד לא מעט
ויצא לי לחשוב רק על זה שאין לנו מקום
ובגלל זה אין לי מה להיפרד ממך אם נמות
והגדרות הן יפות, הן טובות לשעת צרות
ובטוח נפגש שוב בגלגול אחר
אז למה עכשיו פרידות ודמעות?
והימים עוברים
החיים ממשיכים
אני שואלת כל יום,
האם הגוף שלנו באמת מתחבר ככה לכל אחד שאנחנו מחליטים לאהוב
או שקודם הגוף מתחבר ורק אז אנחנו מחליטים שאנחנו אוהבים?
יום אחד התקשרתי אלייך ממדינה אחרת
ממרמרת מבכי, לא רציתי לספר מה קרה
אז לחשתי בוקר טוב והסדרתי נשימה
איך ששמעתי את הקול שלך נרגעתי,
כמו ילד שמנדנדים לפני שינה.
שאלת בשתיקה כואבת
ישנת עם מישהו?
כאילו מכל הדברים הרעים שיכולים לקרות ביקום
זה היה החשוב מכל
ומחר אנחנו כבר נצא מצוואר הבקבוק הזה
כל האהבה שלנו תכתב בדף הזה
ולא תעבור הלאה
הלוואי שהיה אפשר לקחת הלאה
