לפעמים אני כל כך שמחה שאני בהקשבה
יכלתי שלא להיות.
אתמול אני והוא דיברנו
תחת כיפת השמיים, כוכבים מעל הראש,
ממש כמו שהיינו ילדים
והרגשתי שזה כל כך נכון
רוב האנשים פשוט סובלים, יחד.
אתמול ריפאתי עוד חלק בי
ראיתי עוד קצת
מאיך הייתי רוצה שהשביל שלי יראה
ואו
איזה מפחיד.
אני זוכרת איך עמדתי שם, במקומם
עם בחירה לא נכונה
בוכה מבפנים בעיקר
מטפטפת על השמלה שלי דמעות של פחד אימה
הייתי ילדה,
בכל המובנים.
ביקשתי מאלוהים שישמור עליי
ראית את אבא שלי בוכה בצד הדרך
הוא ידע?
אולי מהתרגשות?
הוא בטח ביקש שישמרו עליי
שמישהו כבר יצליח.
אני הילדה הקטנה שלו.
אחותי אומרת
שאין שום דבר רע בלהיות ילדה קטנה של אבא
הוא באמת אוהב אותך, אף אחד לא אוהב אותך ככה.
נזכרתי איך כשחזרתי הביתה אחרי כל כך הרבה שנים, השענתי עליו את הראש ושאלתי למה
והוא אמר לי
אימא הכל יהיה בסדר.
כי אחרי הכל הורים
הם רק לצד השביל.
הלוואי שיכלו ללכת במקומנו
וכשהם ילכו
איך נדע ללכת
לשם זה מיועד השביל לצד.
אתמול ריפאתי עוד חלק בי
עברנו על שירי חופה
ונזכרתי בשיר שלי
ובאותו היום בדיוק
עומר אמר לי
שאין דבר כזה לעמוד סתם תחת חופה עם אותו אדם
ואז בסנכרון חשבתי
על כל השיעורים,
מה היינו כשנפגשנו? ומי אנחנו היום?
מה יכלתי למנוע?
אני שומעת את השיר
והוא מדבר על מה הוא כבר יכול להביא לי מתנה
לילדתו הקטנה
אביא לך צחוק ילדים, את כל העולם
ואפילו את השיר אני בחרתי
ואיש אחר כבר יתן לי את זה,
בזה אני בטוחה.
ואני מודה על כך ושמחה.
גם בשבילו.
אבל למה אני כותבת את כל זה היום?
השאלה המתבקשת כל הזמן, היא למה לכתוב על שם
כשאת פה
בשביל הבחירות שלכם.
שלי כבר הוכתמו בדם
היום כבר אין צלקות, תודה לאל
אני שומעת את השיר שאני אוהבת
ולעולם יהא דבוק אליו חוויה לא נעימה שעברתי.
ויש עוד הרבה שירים של הבנאים,
אבל אתם
אל תבזבזו את הזמן
ובעיקר
לא את הזמן
אלא את החוויה.
אתמול הסתכלתי בעיניים שלהם
וידעתי
שהשביל שלהם מתחיל.
והם (טפו חמסה שום בצל) בחרו נכון, בשבילם.
והם היו נוצצים ואמיתיים ומעל הכל, מנצחים.
שהגנרטור לא היה כשנפל החשמל, שמו שירים בטלפון
כי הם זכרו מה חשוב
ופתאום גם אני,
יכלתי לראות בבירור.
החוויה היא שלנו לפני הכל
ורק אחרי הביחד
וכשזוכרים את זה
אני מניחה שזה מוביל לדברים טובים
בחירות נכונות.
אנחנו חיים רק פעם אחת, אהבה היא מושג שהדביקו אליו כל כך הרבה דברים
ורק צריך להרגיש,
להיות בשקט
ולהרגיש – מה אני מרגיש?
.
הסיפור הזה ספציפית נכתב לאנשים חשובים בחיי, שהלוואי ויוכלו לראות אותי, במקומם.
אין איש רע ואיש טוב בסיפור הזה
הכל דימיון
בסוף זה פשוט לא.
