// יום הולדת 30 //

העיינים רואות הלב חומד והגוף עובר את העבירה

מאידך

העיקר להנות מהגילגול.

אלוהים אוהב שאנחנו שמחים.

זמן שחרית

היא צועקת מלמטה

אני כאן

הלו וואו אני כאן

צריך לזכור

בכל רחוב ראשי יש הרבה רעש משני

תוך כדי אני סוגרת את החלון כדי שלא תתעורר

תברח לי מהחלום

האיש שמשמח אותי.

כמה אור יש בחוץ.

אני חושבת

כמה פעמים בחיים אנחנו צועקים

היי אני כאן.

תראה אותי אני כאן

מה אתה לא רואה?

ואתה לא צעקת לשנייה,

חיכית שאראה אותך- באור שלך.

איזה כח יש לך, להמתין שדברים יגיעו עד אלייך

עוצמה שקטה.

כמה פעמים בחיים אנחנו רוצים

גם דברים שהם ממש ממש לא טובים

ומתעקשים לקבל

חומדים הדבר

אין לנו את המשקפיים שלו

וגם, מאיזה מקום אנחנו רוצים? מבקשים?

הדבר כאילו עומד מולנו

ואומר להתראות.

ואנחנו אוחזים חזק

לפעמים לא שמים לב

ששנים אנחנו מחזיקים סתם מסגרת.

ואם הייתה לי בקרה מלמעלה

בעצם יש.

תודה על כל הדברים שבעולם,

יום יום, אקרא

ועדיין לא אקבל על עצמי את המשמעות מלאה.

ואולי זו גם מסגרת עבורי

האמונה

שאתה איתי.

כל יום ראיתי את אבא שלי מתפלל

וזה נשאר איתי, זה פשוט כאן

אני מאמינה באמונה שלמה

כשנפגשתי עם המאמן המשפטי שלי

הוא ניסה להבין מה זה אומר שהגוף שלי כואב לי

למה אני מתכוונת בעולם הפיזי

קפצתי קפיצה למרחק גדולה מידי

והגוף נפל לאדמה

אני מנסה לחבר חלקים שהתפרקו

הנשמה רק עוסקת בריפוי

לא יודעת אם זה תופס בעולם הרציונאלי

השבוע יצא לי לפגוש אנשים שלא מעוניינים לשחרר שליטה

וזה היה שיעור גם בשבילי

לשחרר

אין לנו שליטה בעצם על כלום.

זה פיקציה.

אנחנו יכולים לבחור,

רק לראות את השינויים בספירלות של החיים

כמה אני צעירה

היום

אמיצה

היום

וחופשיה

היום

אני יכולה לעשות מה שאני רוצה

אז מה אני רוצה?

בעיקר לזכור שכולנו נפגשים בחיבור של השמונה

אחד קופץ למעלה

אחד מתגלש למטה

אבל נפגש שוב בחיבור של האינסוף,

כולם כאחד ואחד ככולם.

אני יוצאת לפגוש חבר ומשאירה 20 דקות לעצירה בלונדון מינסטור

אני פוגשת שם את ההומלס שהכי כייף לפתור איתו תשבצים

ועליו באמת אפשר להגיד את המשפט של אמא שלי

ככה את רוצה להיות? אישה יפה חכמה, שתויה? או מסוממת?

בחירות רבותיי בחירות

האיש גאון

בחר גרוע את נסיבות חייו

ואולי בחרו בשבילו?

האיש עם המשקפיים? איך הוא בחר לו ככה

כמה אני מבורכת בעולמך.

אני לעולם לא. מתייאשת

אני לעולם לא. מוותרת

על החיים

ואני מאמינה בו,

אני מאמינה בך

ואם ככה בראת אותי

אז בסדר, אני מוציאה

כשאני אומרת

אני מאמינה בעצמי

מה זה העצמי?

איזה חווית הוא עבר

מה זה המסע הזה

מה זה הלב שלי

ממה הוא מורכב?

איך הוא גדל להיות כזה תם, אוהב נקי שלם.

לראות את הריפוי מהצד במלוא הדרו

הוא דופק הוא נושם הוא ה-בוחר

אני לא מתחרטת על הלב שלי

הוא עשה טעויות לא מעט,

גם מלידה

איך מיהרתי לצאת, לעזוב לחתוך את חבל הטבור

הוא יצא אחרי 45 דקות, כאילו בנחת עולמים, החיים דוחפים בשבילו.

אבל

אני לא מתייאשת מהעולם שנברא לי

יש שני משפטים שהולכים איתי בכיס

כל העולם נברא בשבילי

זה הרי המונפול שלנו

ואנוכי עפר ואפר.

ושם יש איזון מקסים

בין לעוף על החיים שלי וכולכם שחקנים במגרש שלי

לבין המגרש שלי נשלט על ידי משהו אחר, גדול. ממני וממכם.

לחברים משער יפו יש שיר

אם אני מאמינה בעצמי

אני מאמינה בהשם,

בעייני,

כל השאר זה בחסות הדת.

השנה ביקשתי אותך בנרות יום ההולדת

זה כבר שנה שנייה ברציפות

זה רחוק שנות אור מאיתנו

ואולי בגילגול אחר

אבל תודה שלימדת אותי

תודה שהלכת איתי צעד צעד

הרוב אנרגטי

ובגילגול כאן היית איתי ממש מעט

אבל לטרנספורמציות אין הגדרה של זמן

שינית אותי

אתה חושב שיום אחד אלוהים יעניק לי אותך במתנה?

אני שומעת את אלוהים לוחש לי בחזרה

חצי מגלגל עיינים חצי נעצב בפנים

רון הוא בן אדם, בדיוק כמוך

הוא אפילו לא כסית

ואם ישאלו בכל זאת

מה ביקשת

באמת

להנות מלהיות גמישה.

אני חושבת הכי חשוב

זה לחפש מה עושה אותי מאושר

ושם להיות.

להיות מאושר הווה אומר

בכל תנועה

בכל תזוזה

להתגמש

גם כשכואב בעצמות

יום אחד מגיעים,

יש מקומות.

ואני רק רוצה להנות מהגילגול.

–

ותודה על חברים

על חווית ועל המשפחה.

על דברים קטנים שפוצצו לי את הלב אתמול.

על הפגישות בחיבור של השמונה

ועל ברכות שהורידו לי דמעות, אמיתי.

על זכיות שהנבתי בהם רווח,

רק אתמול.

ותודה על הזכות לראות את עצמי גדולה בזמן אמיתי