השבוע הרגו בעולם 1,428 (משוערך) דולפינים אטלנטיים לבני-צד
רק בגלל מסורת,
יעני, מנהג
זה גורם לי לחשוב לא מעט
מה מסורת באה לקדש עבור אלה המקדשים אותה
ממה הם מרגשים חלק
אולי זה השייכות לדבר גדול יותר?
היא הרי הועברה מדור לדור
אבל
איפה הגבול? ומי מותח?
מסורת היא דבר טוב, מנקודת מבטי לפחות, מהמקום של לשמר, אולי את המוסר
אבל ממה שאני רואה
אנחנו פחות משמרים מוסר
מוות,
לא יכול להיות חלק ממסורת
כמו שרצח לא, התעללות לא, אלימות לא, בושה לא, פחד לא
גם הפחדה לא, גם הקטנה לא
ומנהגים יכולים להוציא אנשים מהכלים
בין הזמנים זאת תקופה שאני מאוד אוהבת
אני בכלל חובבת יהדות
לטעות במושגים תמיד,
לנסות לפרש
יש כמה ראשי שנה ביהדות
ידעתם את זה? אה,
אה
בקיצור,
אני תמיד מקשרת את התקופה במקום הלא נכון
תמיד חודש ספטמבר מרגיש לי כמו בין הזמנים
הכל לחוץ
הכל בין לבין
ואתה לא יכול להיות באף מקום
לא משנה איפה אתה על הציר
אתה בהכרח רחוק מעצמך
והאנרגיה שלי מבוזרת
מפוזרת
על שלוש מאות חמישים
אתמול גזרתי את השיער
סליחה מנלי שלא חיכיתי לה
אבל לא יכלתי להשאיר את הכובד עליי יותר
זה גנטיקה של דורות
אולי גם המסורת
היא כזאת
גנטיקה של דורות
מכירים את המשחק הזה שמעבירים מפה לאוזן מילה במעגל?
אז
כשאתה חלק ממסורות
כאלה שמתקדמות
דור אחרי דור
אחרי דור
אחרי דור
חובה עלייך לשאול
חובה עליך לעצור ולשאול
מה המילה במעגל?
כי הכל בסוף מסופר מועבר ומנוליין מנקודת מבטו של האחד
שכתב או סיפר או העביר
אתה חייב להיות בעל ספק
כך הוא קורא לאיש שואל
בעל ספק
קיצר, רציתי קארה
יצא עד הכתפיים
אין תכנונים במסלול כאן
זה האינסוף
אם לרגע שכחנו
מסורת, אתה אומר
תוך כדי שאנחנו מתרסקים בגל
היא יכולה להיות הרסנית ולהיות מסופרת בצורה ציורית
מסכים שקידוש זה מגניב
אבל הרעיון הוא ארוחה משפחתית
זה הרעיון היהודי
לא שאתה שונא אותי
ואני אותך
וחייבים לשבת כאן
רציתי לטייל בעולם
מסתבר שרק תודעתית אני יכולה לזוז עכשיו
בין כל ההגבלות,
לאין הייתי זזה?
אני מחפשת כילה
למי יש
אני רק מתפללת שהשטיח שלי יצא נקי מהמכונת כביסה
עופר שאל אם הייתי עושה את הכל שוב מההתחלה
ובכן
כן
את הידע לא יכלתי לקחת איתי
השאלות ששאלתי כשעמדתי לעצמי למבחן
שאלות קשות
והכל זה אובייקטיבי
ואיך שלא תסתכלו על זה
הכל משתנה
היום אני מרגישה
ומחר כבר לא
היום הם פה ומחר כבר לא
הורים
ילדים
דורות
אנשים בכלל
ומה אני לוקחת? שאלות שאלות שאלות
ושנאת לרעך כמוך
כמו שאני שונאת אותה אותו אותם
ככה אני שונאת את עצמי
מי קבע שכל פעם שאנחנו פוגשים
זה משתקף?
אולי לא
אולי משתקף רק העצמי?
ואולי זאת המחלה הבין דורית
לשנוא אותו
כי הוא שונה ממני
יותר גרוע, או כי הוא ממני
דיין הזכיר את מנורת החסרונות של רבי נחמן
אין שלמות,
כך נכתב שם
האם ייתכן שהחסרונות שרואה האדם סביבו
אינם אלא השתקפות של חסרונותיו שלו?
האם אמנות היא בהכרח הדבר האסתטי, "היפה" והנעים לעין,
או שמא אמנות עשויה להראות דווקא את הכיעור והעיוות, ובכך לשקף לנו את מצבנו
ומה מצבנו אתה שואל?
אל תדאג על כל הטקסטים שלי הוא עובר
מוודא שלא כתוב כאן מילה אחת על לב וגבר אחר
הוא כל כך בטוח שאני בכיס שלו,
הוא נח עכשיו בערסל בטח קורא ספר, לא ממהר
אף
פעם
אני מכינה עוגה כזאת שהוא אוהב
לפעמים אתה אומר לי
הלוואי והיית גבר
היית יכולה לראות מהצד
איך השעות
הימים
הלילות
נזרקים באוויר
אם יכלת להבין את הציפייה
אם היית זוכה לעשות את מה שאת עושה
לא במלחמה של ערך עצמי
באהבה
אז היה נפתח
חלום לבן
חלון קטן
את עוברת בו
ופוף זה נעלם
אם היינו יודעים
איזה משמעות יש למילה שיוצאת מהפה שלנו
או למנהג פשוט, קטן
לא רק על האחר
אלא גם על דורות שלנו קדימה
היינו שותקים
ואוהבים
אני מניחה,
הרבה יותר
