// אני רציתי להיות חופשיה //

בתחילת התירגול

נויה שאלה אותנו

מה זה ה״עצמי״

ומה הקשר שלו ל״סביבה״

היא ציטטה את המשפט

״אני מי שאני חושב שהסביבה חושבת עליי״

ושאלה אם אנחנו מסכימים?

ובכן, אנחנו מסכימים?

וגם שאלה

אם אנחנו מסכימים לשחרר

את ה״עצמי״ מ״הסביבה״

לשחרר

ל נ ע ר

פתאום קלטתי

ששכחתי מה רציתי להיות כשהייתי קטנה

ה״סביבה״ ניתקה אותי מה״עצמי״

היה לי קשה בתירגול

כשנשכבנו לשוואסנה

ממש בסוף

התנגן השיר

״אנחנו זן נדיר״ בגרסה אקוסטית נעימה

התחלתי לבכות

בכי ילדי שקט ומתוק

חיבקתי את הגוף שלי

נתתי לו לבכות

השבוע הייתה לי שיחה אחת חשובה

על מי מעניק את התעודה ומתי סוף המסלול של ההערכה העצמית?

״הנני מכריז בזאת

כי אני מעריך את עצמי

אוהב את עצמי

ומשחרר את עצמי לחופשי

אני טוב, אני אהוב, כך איך שאני״

תגידי

ובסוף המסלול, מסתיים התהליך?

אז זהו,

שהוא לא מסתיים

ואני חושבת שבגלל זה בכיתי בסוף התירגול

כי התהליך לא מסתיים אף פעם

ולפעמים זה מייגע

אבל מהצד שני,

איזה נחת רוח מתגנבת אל החזה בגילוי

שבכל יום אני יכולה מחדש

שאומרים ״זה לא מסתיים אף פעם״

הכוונה היא

שאני יכולה לנסות שוב

ושוב

ושוב

כל פעם מחדש

עוד קצת לתרגל

לקרוס ולקום

חזקה יותר יציבה יותר

מתקדמת עוד קצת אל עבר ה״עצמי״

מתנתקת עוד קצת מ״הסביבה״

מביטה אל מי שרציתי להיות כשהייתי קטנה

אני רציתי להיות חופשיה