מה אני יכולה לתת לכם שתיקחו
ככה,
עליי
הרי תוצריי לא שלי הם
לקבל דבר במתנה היום
זה יקר מאוד, עד כדי חיים
איך אני נזהרת ממתנות
שפעם כל כך אהבתי,
אולי פתחתי כמה מתנות מאכזבות של החיים
מאז אני לא מאמינה בעטיפות היפות האלה
כולנו בתחפושת
והעיקר זה הפנים
ואיזה מזל שיש גם לפעמים חברים טובים
אם אדם שומע ולא אומר
זה החלאה הרעה שבנו
שכחנו שאנחנו בעצם קהילה
שלומדת אחד מהשנייה
כל אחד נהיה לעצמו
חשוב לזכור ש
אין לבד בלי יחד
ואין יחד בלי לבד
רק ככה זה בני האדם
למדים האחד מהשני
שלשום עקצה אותי צרעה
או דבור
רעים האחד מן השניים
זה היה בדיוק כשמישהי אכלה לי את האוזן השנייה
אולי זה היה רמיזה מלמעלה
שהיא מזמזת די הרבה
לא מעט בכל אופן,
ושזמזומים יכולים להכאיב לפעמיים
אולי פשוט לא להקשיב לזמזום שלה
יש שם עוקץ מסוג אחר
נתתי לה את המקום שלה לומר לי
שוב
איך עיר מכריעה על מערכות יחסים של אנשים
והסתלקתי
האוזן התנפחה לי
בשישי כבר שכבתי לנוח סמוך ליער אשתואל
עם שמן לבנדר מרגיע
האמת
נרגעתי
משהו שם הרגיע הרבה יותר מהשמן
וכתבתי
אולי זאת בכלל ירושלים,
חידה בפני עצמה
האם כשאני לא חייבת לאף אחד כלום יותר
האם זה חופש?
אולי זה בדידות?
אין גם פחד,
אז על מה זה יושב?
זה עוד מוקדם מידי, ענה העץ
לקבל את עצמי כמו שאני
עם הפגמים שבי
אני בת 28,
אני חייבת לעצמי לכתוב את זה
גם אם אני לא רוצה
אופס,
אני כבר בת 31, עוד לא כתבתי לאף אחד
רק לעצמי
יום אחד אני אכתוב
יום אחד כולם יקראו
אל תגידי לי את המילה אומץ
אני לא אמיצה אני
לא הייתה לי ברירה
יש הרבה הבדל
בין מי שקופץ את ההר כאשר מונחת אליו ברירה אחרונה
לבין אחד שקופץ כי הוא נע בין הרים
פשוט נע ונד
יום אחד אני אגיד
לא רק לחברים
תדעו לכם החיים האלה,
הם לא פשוטים
ועד שהיום הזה יגיע, אלמד יום יום לכתוב
ולהגיד
מה נכון
מה לא
עבורי
עבורך
איפה זה פגש אותך
נראה לי יותר טוב לך ככה
וזה שלו
זה שלהם
ובחירות נכונות
אדבר על הכל אני מבטיחה יום אחד,
בינתיים
אתפוס תנומה
ממה אני כל כך עייפה
אולי אני לא עוצרת?
שכחתי שלא לעצור זה מעייף הכי הרבה
לא נשארתי השנה לתקיעת השופר
החלטתי השנה הזו תהיה השנה שלי
וכדאי לכם גם
הללויה קטנות מגדולות
לתקוע בשופר על כל הצלחה,
ויש כל הזמן הצלחות
הקטע עם הצלחות שאתה יכול להחליט אם זה יצליח
הללויה על הצבת גבולות, למערכות יחסים חדשות
או כמו שהמשפחה שלי אומרת השנה הרבה כסף, קצת עבודה
וגם
תרקדו, הללויה אפשר גם סתם
מה יש לכם להפסיד
שבו לאנחתא טובה
תזיזו את האגן קצת
פייר,
השיחה בבוקר נתנה לי נחת,
מזל שנשארתי לישון,
ההבנה שהחופש הזה לא נסעתי לחול אבל זזתי הרבה
הרבה בגוף
קצת בתודעה
איפה שיכלתי – נחתי
הכול בשביל לכתוב
איזה מעייף זה לעבור דירה
עד עכשיו לא סיימתי
מי יודע מתי אסיים?
מה באמת מעייף
לדבר עם אנשים שלא רואים אותך
לחשוב שאתה לא טוב בשום צורה של מערכות יחסים
ואז לגלות
שאתה ממש טוב, פשוט עם אנשים אחרים.
כלומר, מצמיח להיות בסביבת אנשים שרואים עין בעין איתך
אולי זה תרבות
דרך חיים
לא יודעת
הגעתי למסקנה שפילוסופיה זה לחלשים
אלה הגוברים על החיים
הבונים את חייהם
על אף
ולמרות הכל,
בונים
חורשים
שמחים
נוטעים תקווה
בריאות
חלומות
אלו הם האנשים שלי
אסור לשמוע ולא לומר, קטעת אותי,
ירדתי במעלית
הוא התגנב אליה ברגע האחרון
שמעתי אותו מסנן לעבר הבחור שהיה בתוכה בתקיפות,
אתה צריך לרדת עכשיו
והסתכל עליו במבט שהפחיד ואז עליי,
כאילו אני מאפין השוקולד שלו אחרי אימון
נמלטתי מהמעלית בשנייה האחרונה
נבהלתי
מה כבר יכול לעשות לי?
כנראה שהרבה בדמיון שלי אבל עובדה שפחדתי.
יצאתי בקומה אחרת, ורצתי הביתה.
לא מתאים לי לא להגיד
כשנכנסתי לבניין פגשתי אותך,
הרגשתי שהלב שלי מחא כפיים
כשאמרת, כשזה מתחבר זה מתחבר
אנחנו שמחים שיש לנו אותך
אנשים שמחים שיש להם אותי
תראו אותי, מרגש אחד, לרגש אחר
אתמול יצא לי קלף השמש
הוא הרבה אני, וגם הרבה לזכור את האיזון בין לבין
ונזכרתי גם שאסור להתבייש בזה שאני אני
עם כל היכולות שלי,
אמרתי תודה
על כל זה
ועוד
כבר יורדת השמש
האיש עם הג'אגלינג אורז את עצמו,
ואני רק חושבת
משתמשים במקל גשם כדי שיבוא הגשם?
החברים הכי טובים הם אלה שאתה עומד איתם על המשמר?
או שאין משמר כלל?
הוא קם ללכת, שמתי לי בראש שהוא שמר עליי
ואני רואה שכבר מחשיך.
ואני מתעייפת
אוספת את כולי
והולכת.
אומרת הללויה,
כי הצלחתי
הצלחתי לכתוב.
