אגב מחשבות על העיר הזאת ובכלל היום בבוקר כשהתעוררתי קמה איתי המחשבה שרחוק בזמן אחורה נשבר אצלי משהו לחלוטין

נו גברת כבר מישהו תפס לך את הלב את צריכה להזדרז את יודעת ילדים לוקחים זמן ותלוי במי מתאהבים החיים יכולים להיות יפים יפים

בין הימים האלה לאלה אני מבינה שהדבר היחיד שקבוע שזה כל הזמן משתנה

שאלה שכבר יש לי תשובה אבל לא מפסיקה לשאול, האם בסוף עבודה רוחנית משתלמת כחומר?

אנחנו חיים רק פעם אחת, אהבה היא מושג שהדביקו אליו כל כך הרבה דברים ורק צריך להרגיש, להיות בשקט ולהרגיש – מה אני מרגיש? .

איזה מדהים ששיעורים מתחברים בול בזמן ופוגשים אותי מראים לי שאני בסוף רק בן אדם

האם כשאני לא חייבת לאף אחד כלום יותר האם זה חופש? אולי זה בדידות? אין גם פחד, אז על מה זה יושב?

כשאתה חלק ממסורות כאלה שמתקדמות דור אחרי דור אחרי דור אחרי דור חובה עלייך לשאול חובה עליך לעצור ולשאול מה המילה במעגל?

אז מה אני רוצה? בעיקר לזכור שכולנו נפגשים בחיבור של השמונה אחד קופץ למעלה אחד מתגלש למטה אבל נפגש שוב בחיבור של האינסוף, כולם כאחד ואחד ככולם

אני פתאום מבינה שאני השמש ואתה הירח והאור שלי מקרין עלייך ולא להפך כל הזמן הייתי הולכת במחשבה שאולי אני צריכה אותך, ממש ופתאום בשניה הבנתי, בלעדיי אתה לא קיים.

"ואלוהים הזה שמסובב את הכל תמיד איך שאנחנו צריכים" בבוקר שאחרי פשוט ידעתי משהו בהודעה שלך הרגיש לי שוב בית

"הנני מכריז בזאת כי אני מעריך את עצמי אוהב את עצמי ומשחרר את עצמי לחופשי אני טוב, אני אהוב, כך איך שאני״

איך אצליח להסביר שאלוהים הוא משאב בלתי מוגבל כל אחד יכול לבקש ותמיד איך שהוא רוצה ולא חשוב מתיי